יום שבת , 24 פברואר 2018
חם באתר:
דף הבית » לחיות עם HIV » מלחמת HIV: הומו נגד הומו
מלחמת HIV: הומו נגד הומו
עיצוב: סטודיו נורברט

מלחמת HIV: הומו נגד הומו

הומו נגד הומו: מלחמת ה- HIV  החדשה

מנצחים יודעים עד כמה קשה לנצח. בעוד למפסיד נותר להסתכל על העלבון הצורב שבהפסד, המנצח נותר מול  מציאות רצויה- אך מבעיתה: כשרוצים- יכולים. אין תירוצים.

אולי בגלל זה פיטר סטיילי, כותב הבלוג שלפניך, מרשה לעצמו לומר דברים שאחרים מסרבים להכיר בקיומם. פיטר סטיילי יודע דבר או שניים על מלחמת ה-HIV. בכל זאת, הוא אחד ממקימי ארגון ACT UP  ניו יורק בשנות ה-80. ACT UP  היה ארגון חברתי שהוקם ספונטנית כמענה למגפת האיידס שקטלה חיים, בימים בהם לא היה טיפול תרופתי. המאבק של סטיילי וחבריו הוריד את ממשלת ארה"ב  על ברכיה לנוכח אוזלת ידה במענה למחלה הסופנית. בזכותו ובזכות חבריו, חלקם חיים עם HIV  וחלקם לא, חלקם חיים היום וחלקם לא, אני יכול לנשום לרווחה כל יום שאני נוטל את התרופות שלי בידיעה ש- HIV  זה לא מה שיהרוג אותי.

אבל למה שאני אגיד- מה שסרט יכול להגיד יותר טוב? How to survive a Plague (איך שורדים מגיפה") הוא סרט דוקו המגולל את המאבק על החיים של ACT UP  אשר בסופו, כוחות האור גוברים על כוחות האופל.

האייטם תורגם מאנגלית ופורסם במספר מדיות בארה"ב:

"הנה כמה מטחי ירי מקרב חדש: לקרוא להומו , צעיר ושלילי ל-HIV  "זונת טרובדה" , פשוט כי הוא בוחר להימנע מ- HIV דרך שיטה יעילה יותר מאשר קונדומים. לכעוס כשמישהו אומר שאיידס היא עדיין בעיה של הומואים. לפנות למשטרה אחרי שגילית שהבחור ששכבת איתו הרגע הוא נשא HIV. לכתוב בפרופיל שלך "נקי" או "בריא". לצאת נגד מישהו שיוצא מארון הנשאות או להוציא מישהו מארון הנשאות. הומואים שליליים שעושים ברבקינג (סקס ללא קונדום) עם אלו שלא יודעים מה הסטטוס שלהם- ונמנעים מהאמיצים שחושפים את הסטטוס החיובי שלהם.

אלה רק דוגמאות ממלחמת ה-HIV  החדשה: הומו נגד הומו.

סטיגמת HIV  חמורה היום, יותר מאי פעם. לא הסטיגמה החיצונית בה חברה שלמה היסטרית בגלל מגיפה חדשה. תודה לאל, הימים בהם נשאי HIV וחולי איידס היו מסולקים מבתי חולים (מציאות קיימת לעיתים בישראל, א.מ) או נדחים ע"י חברא קדישא הולכים ומתמעטים. אבל אני הייתי מעדיף את הסטיגמה הזו- מאשר את הסוג החדש. לפחות ידעתי איך להילחם בסטיגמה החיצונית. הסטיגמה המופנמת של היום, בה קהילה שלמה מנדה את חבריה, מבזה יותר והרסנית לאין ערוך. שובר את ליבי שסטיגמת ה-HIV  החמורה ביותר, מגיעה מהקהילה שלי. הומואים. לא תמיד זה היה כך. ייתכן וזה יפתיע הומואים צעירים לגלות אבל בזמנו, בשנות המשבר הקריטיות, מקרים של סטיגמת  HIV היו נדירים. אם כבר, הרגשתי את ההפך הגמור מסטיגמה כאשר חשפתי את הסטטוס החיובי שלי בפומבי בסוף שנות השמונים. הומואים נשאי HIV  קיבלו מהקהילה שלהם אהבה ותמיכה. כשמנטרת "סקס רק עם קונדום" הוטמעה, אפילו נידוי מיני הפך לבלתי קיים. אולי ז היה בגלל המספרים שלנו- למעלה ממחצית ההומואים בניו יורק וסן פרנסיסקו היו חיוביים ל-HIV  כבר בשנת 1985. אולי זה היה בגלל שרבים מאיתנו לא יכלו להסתיר את זה שהם נשאי HIV  כשהנשאות הפכה לתסמונת איידס פעילה. אולי זו היתה הסולידריות שבמאבק החברתי נגד ממשלה שהתעלמה מסבלנו.

לא משנה מה היו הסיבות, הרגשנו כקהילה אחת. כולנו חיינו עם HIV  ללא התחשבות בסטטוס שלנו.

אני מודע לכך שהתפיסה הזו מוטה. חייתי בעיר (ניו יורק, א.מ.) ש-ACT UP  השפיע רבות על הנורמות החברתיות שלה, כמו תגובות קהילתיות אחרות למשבר. בניצנים הראשונים של סטיגמת הומו- נגד – הומו אפשר היה להבחין בערים אחרות בארה"ב. אבל היום, זו הנורמה ללא קשר למקום.

עכשיו שאתה יכול לקחת את הכדורים שלך ולהסתיר את זה, ועכשיו שיש לפחות דור אחד של הומואים שלא היו עדים למגיפת האיידס מימיהם, התחושה שכולנו חיים עם HIV  נעלמה מזמן. תרבות "סקס רק עם קונדום" , בה אתה יוצא מנקודת הנחה שכל מי שאתה נכנס איתו למיטה הוא חיובי  אלא אם כן הוכח אחרת, הוחלפה בתרבות של ברבקינג. תרבות בה סיכון מוקטן באורח קסם באמצעות בחירה "מושכלת" של פרטנרים על פי סטטוס ה-HIV  שלהם. הפגמים האלו מוסתרים- משום ש- HIV מוסתר. באמצעות מחסור בשירותים מניעתיים או באמצעות הארונות העמוקים מאוד בהם בוחרת לחיות הקהילה החיובית.

התוצאה, היא מעגל קסמים אכזרי בו סטיגמת HIV  מולידה עוד HIV . בזמן שהיא מחביאה את הנזקים שלה- היא נוטעת פחד ובושה באלו שהתגלו כחיוביים. שתיקתם של האחרונים, מייצרת אשליה ש-HIV  הוא דבר נדיר שאפשר להתעלם ממנו. התוצאה: הכשרת הקרקע לדור הבא של סטיגמת HIV.

פעילי HIV/איידס מנסים לשבור את המעגל הזה כבר שנים, עם תוצאות מאכזבות. אינסוף קמפיינים, אינטרנטיים ואחרים, נפלו על אוזניים חרשות. להימנע מ-HIV  אומר, כנראה, להימנע מלדבר על HIV. לדפדף הלאה, לא לטרוח להקליק על אייקון או לוגו שאפילו רומז על המגיפה שהשתוללה לפני זמן כה רב. הסטיגמה שומרת על עצמה.

האם נותר משהו שלא נעשה על מנת לשנות את הסטטוס קוו העגום הזה?

בהתחשב ב"עייפות האיידס" הקשה בה לוקה הקהילה שלנו, אני מתחיל לחשוב שהמלחמה נגד סטיגמת HIV  הופסדה. שלא תבינו לא נכון, בכל אמצעי אפשרי צריך להמשיך להילחם בה ולו רק כדי שלא תחמיר אפילו יותר.

 אבל הנה הדבר החשוב: אנחנו עדיין יכולים לנצח במלחמה נגד HIV.

 היסטוריה מודרנית מלמדת אותנו שהתערבות עקבית של מוסדות בריאות הציבור יכולה להתגבר אפילו על התנגדות חברתית קשה. מאמץ בינלאומי למיגור פוליו הציג תוצאות מדהימות מאז 1988, כשהוא היה אנדמי (נוכח בקרב אחוז גבוה באוכלוסיה, א.מ.) ב-125 מדינות. היום, המספר ירד ל-3 מדינות כאשר הצפי למיגור מלא הוא ב-2018. הודות למנהיגות מרכז קרטר (הוקם ע"י נשיא ארה"ב לשעבר ורעייתו לקידום זכויות אדם) מחלת תולעת גינאה תהפוך להיות המחלה האנושית השניה, לאחר אבעבועות שחורות, שנבערה מן העולם. הקמפיין נגד המחלה הושק ב-1986 ומאז חלה ירידהב-99.9% במקרים. זו המחלה הראשונה שמוגרה ללא חיסון או טיפול תרופתי.

אם אנחנו יכולים למחוק פוליו מהודו (0 מקרים מאז 2011) שהיא מדינה מוכת עוני או לבער את מחלת תולעת גינאה מאפגניסטן אכולת המלחמה(0 מקרים מאז 2007), אז אנחנו יכולים להוריד דרסטית את נוכחות HIV  באוכלוסיה.

כל מה שצריך הן דרכי התערבות מתואמות של מוסדות בריאות הציבור ואת הכסף לממן אותן.

את הכלים יש לנו כבר (גישת "טיפול כמניעה" הקוראת להתייחס לטיפול תרופתי כאמצעי מניעה הן בקרב נשאי HIV  והן גישת PrEP  – נטילת אחד מהכדורים המרכיבים את הטיפול התרופתי המשולב, ע"י שליליים ל- .HIVוכמובן, הטיפול המניעתי לאחר חשיפה PeP) – כל שנותר הוא להשתמש בהם. ישנן ערים שמוכיחות כבר שזה עובד: וושינגטו די.סי הכריזה ב-2006 על פרויקט גורף אשר מראה תוצאות מבטיחות. מאז 2007, די.סי מתגאה בירידה של 46% במספר מקרי ה-HIV החדשים. לפי כל הדעות, בירת ארה"ב לא חפה מסטיגמת HIV  חיה ובועטת אך הם מצאו דרך מוצלחת לעקוף אותה.

אנחנו חייבים להמשיך לפלס את דרכנו דרך השאננות, הבורות והסטיגמה. למרות ההומואים אשר מצדיקים "מוסרית" צקצוק בלשון ואצבע מאשימה- פעילי HIV/איידס ובני בריתם במוסדות בריאות הציבור ינצחו בסופו של דבר במלחמה הזו.

אז אם אתה נלחם את המלחמה החשובה ונתקל בסטיגמה הודפת- דחף בחזרה חזק יותר!

תעיף את האצבע שמופנית לפנים שלך, תתעלם מאידיוטים צדקניים באינטרנט ושאב כח מבני בריתך בקרב הזה!

ודע זאת:

בסופו של המשבר הזה, ייזכרו שני סוגי אנשים-  אלו שנלחמו לסיומו ואלו שהאטו אותנו.

אודות Alon Madar

אלון מדר, 35, מתגורר בת"א, וחי עם הנגיף (בשלום) כבר 10 שנים. מדר עוסק בתחום איידס/HIV סטודנט לסוציולגיה, דייל לשעבר ופעיל חברתית בייחוד בקהילה הגאה.